כוחו של הדמיון: איך לעודד יצירתיות וביטחון עצמי אצל ילדים

דמיון הוא אחד הכוחות החזקים שיש לילדים, והוא יכול לשמש ככלי להתפתחות אישית, חיזוק הביטחון העצמי ופתרון בעיות בצורה יצירתית. בפוסט הזה אני משתף חוויות אישיות מהילדות שלי ומהורותי לאביגיל, ומסביר איך תעוזה, יצירתיות ושבירת גבולות המחשבה יכולים לעזור לילדים לחלום ולהעז, ולהכין אותם לעתיד בטוח ומלא השראה.

לא פעם עולים בי זכרונות מהילדות. אני מתאר לעצמי שבכולנו יש זכרונות ילדות משמעותיים שמעלים בנו חיוך כשהם צצים. אחד הזכרונות שלי שהוא בדיוק כזה הוא של עצמי, ילד צעיר, לדעתי בגיל 8 פחות או יותר. כל-כך רציתי מחשב, לשחק משחקי וידאו ואפילו להשתמש בו כמו בבית הספר. לחבר שלי מייק היה מחשב בבית. הייתי הולך לשחק איתו אחרי שעות הלימודים. אני אפילו לא זוכר במה - אבל זה היה כלכך מרגש.

ידעתי שאני רוצה להגשים את החלומות שלי. כמה קשה כבר ליצור מחשב?

אז בניתי אחד, יחד עם חבר שלי מייק. את תפקיד קופסת המחשב זכתה לגלם קופסת קורנפלקס ריקה - באמת משימה פשוטה, צלחנו אותה ברגע. מקלדת ציירנו על בריסטול לבן. ואז גם בנינו מסך למחשב שלנו! יצרנו קופסה גדולה יותר מבריסטולים נוספים, הדבקנו אותם לצורת קוביה. מהחלק הקדמי של המסך גזרנו ריבוע גדול ונשארה פאה אחת פתוחה שבה יש רק מסגרת. על בריסטולים נוספים ציירנו את מה שצריכים לראות במסך, ואז בכל פעם הכנסנו בריסטול מצויר אחר אל תוך המסך. והמשב שלנו היה מושלם!

מייק ואני יכולנו לשחק במחשב שלנו שעות. לפעמים אבא שלי היה מביא מהעבודה דפי מדפסת כאלה כמו של פעם, עם החורים בצדדים ומחוברים אחד לשני בפס מקווקו שאפשר לתלוש. ציירנו עליהם עוד ועוד מסכים.

היום, אני כבר לא ילד. אני אבא בעצמי. והבת שלי, אביגיל, נהנית גם היא לבנות ולדמיין את המשחקים שהיא חולמת עליהם. לפעמים אנחנו מדברים בטלפון עם צעצוע אקראי, לפעמים מסתכלים אל הרחוב מהמרפסת ומדמיינים שזה סרט, לפעמים אנחנו נוהגים במכוניות דמיוניות ובמשחקים והמשחק האהוב עליי הוא לדמיין שיש לנו אניית פיראטים. מפליגים בין הגלים, מנווטים ומטיילים.

אני מאמין שהכישרון לדמיין והאומץ לבנות את החלומות שלך חשובים - ואני גם מעודד את אביגיל לדמיין עוד ועד. אולי יש בכישרון הזה אפילו מעבר, מעין כלי להגיע רחוק יותר. ממש כבר בספרים קצת קלישאתיים כמו ״הסוד״ אבל מי לא קרא את הספר וניסה לשדר לעולם את החלומות שלו??

אני מאמין שיש בזה משהו, לפחות לי זה עבד פעם או פעמיים בחיי. אפילו עם המחשב המיוחד שמייק ואני בנינו. החלטתי לעודד את אביגיל לחדד את יכולות הדימיון ואת התעוזה ליצור בעצמה.

החלטתי להעלות הילוך ולהבין מה מומחי ההתפתחות האישית ומומחי עולם החינוך אומרים על כך. אשתף איתכם את המסקנות על איך לעודד יצירתיות וביטחון עצמי אצל ילדים:

1. ילדים חולמים גדול יותר, ויפה יותר. מה אם לא היינו שם לעצור אותם?

   ילדים נולדים עם כישרון לדמיין ולחוות דרך החושים יותר מאיתנו המבוגרים. יש השערה שזה מתחיל עוד בבטן. כשהחוש שקולט את עיקר המידע מהעולם החיצון הוא חוש השמיעה.

   אבל ככל שהילד נחשף לעולם המבוגרים, הוא לומד על ״לא״ - מילת קסם שיכולה לעצור כל חלום. הוא מתרגל לאט לאט שצריך שעליו להיות שקט ולא לצעוק או לשחק ברעש. וסופג אל עולמו את העכבות שלנו.

   
   

   ממפעל חלומות פעיל ומיוחד אנחנו הופכים את הילדים לאט לאט לרגילים, שקטים, פחות מעזים ורגילים.

   אל תרגישו אשמים, זאת התרבות שלנו וגם אנחנו עברנו תהליך כזה. כך גם משפיעות עלינו מסגרות החינוך וכך גם משפיעים עלינו מקומות העבודה.

   אבל מה אם לא היינו עומדים בדרך ועוצרים את הכישרון שלהם לדמיין?

   
   

2. דימיון הוא שריר שאפשר לאמן - בואו נפתח אותו

   דימיון הוא כלי מפתח ביכולת פתרון בעיות. כל אחד זקוק ליכולת כזו במהלך חייו. רוברנו אפילו משתמשים בה ממש כל היום.
   

   אפשר לעזור לילדינו לאמן את שריר הדימיון עם הכלים הבאים:

   1. קריאה: ככל שנקרא יותר ספרים עם ילדינו נעזור להם להתרגל לדמיין, לדמיין יותר ויותר פרטים. ואם אפילו נקרא ספרים על עולמות דימיוניים (אליס בארץ הפלאות, הארי פוטר וכולי)

   2. משחקי דימיון:

      • אפשר לנחש למה דומים העננים בשמיים

      • מה רואים מהחלון בנסיעה ברכב

        
        

3. תעוזה וביטחון עצמי

   תעוזה וביטחון עצמי גם הם שרירים הניתנים לתחזוקה ולאימון. ובסה״כ כל מה שצריך זה לחזור על פעולות שיגרמו לילדים שלנו לסמוך עלינו ועל עצמם.

   • לפרגן להם וללמד אותם לפרגן לעצמם

   • להראות להם וללמד אותם לפרגן לאחרים

   • לבנות יחד איתם אמון בנו ובעצמם.
     

   החלק האחרון -ליצור אמון- נשמע כמו אמירה מפוצצת. אבל מתברר שיש לזה נוסחה פשוטה. פשוט לעמוד במילה ובהבטחה שלנו. בכל פעם שנבטיח משהו ולא נקיים (גם עבור עצמנו - אם נבטיח לעצמנו משהו ולא נעמוד בכך) משהו קטן מחוסר האמון הזה ישאר בתת המודע של הילד (וגם שלנו)

בכל דרך שבה יבחרו הבנות שלי ללכת דימיון ותעוזה יהיו כלים שאי אפשר לכמת בכלל את הערך שלהם. אני חווה את זה בעצמי ביום יום. תעוזה ודימיון (אולי אפשר לדבר גם על יצירתיות, אחלה נושא לפוסט נוסף).

נקודה חשובה אחרונה שאי אפשר שלא להזכיר (אני לא מוותר על להגיד את זה שוב): אם נקדיש את תשומת הלב לפתח את הדימיון, התעוזה והביטחון עבור עצמנו, נעשה את זה גם בלי להתכוון עבור ילדינו. וגם הם לא יוכלו שלא ללמוד זאת מאיתנו. (they can’t help it but become more like that themselves)